וויסקי

(פורסם במקור ב 13/11/07)

וויסקי, עוד משהו חדש יחסית בחיי.
הכל התחיל ביום ההולדת האחרון שלי, כמדי שנה אמא שלי מתקשרת מאחלת מזל טוב ושואלת מה אני רוצה ליום הולדת.
שאלה שהתשובה עליה ממש לא פשוטה, בשנים שעברו קניתי לעצמי בשמם G.T.A חדש ל PS2 כל שנה. אבל די מיציתי. גם את הצשחק וגם את הקונסולה, ומזמן לא הערתי אותה משנת החורףף הארוכה שלה.
ככה עבר לו איזה חודש שבו כל פעם שדיברנו נשאלתי שוב, “מה תרצה ליום הולדת?”
פתאום, וממש לא ברור לי מאיפה זה הגיע, נפלה עלי החלטה שאני רוצה ליום הולדת בקבוק וויסקי.
למה לא ברור? כי מעולם לא הייתי מחובבי הוויסקי, האמת שלא נתתי לו יותר מדי הזדמנויות…

כשגדלתי אז האלכוהול בקיבוץ נקנה בכסף של מונופול.
מין תלושים מצחיקים שעלו לנו פרוטות, ותמורתם קיבלנו במועדון של הקיבוץ אלכוהול.
החיסרון העיקרי ביחסי הגומלין האלו היו שתמורת התלושים המגוחכים קיבלנו וודקה מגוחכת לא פחות.
עד היום לא הצלחתי לגלות איזו וודקה זו הייתה, אני רק זוכר שהיה לה טעם של אקונומיקה והיא הייתה עושה את העבודה…

רק בצבא גיליתי שבעצם לוודקה לא אמור להיות טעם נוראי שכזה. היינו בשיזפון בתרגיל גדול ונשארנו שם שבת כי במילא חייבים לחזור מוצ”ש והמרחקים הפכו את היציאה ללא כדאית. לעומת זאת כמה נגלות עם הרכבים הצבאיים הורידו את כולנו לאילת.
יום שישי בערב, סגל הסוללה יושב ביאכטפאב ואז להפתעתי גיליתי עולם חדש, אלכוהול חלק, נעים וטעים (עד כמה שאפשר להגיד טעים על וודקה).

מאז עברו כמה שנים אני כבר לא שותה כמויות כמו אז שהייתי צעיר, אבל מצד שני האיכות של מה שנכנס לכבד שלי היום זה משהו אחר.

אני שותה הכל, אוהב לנסות ולטעום אבל משום מה וויסקי נטעם כמה פעמים ירד בקושי וננטש, פתאום החלטתי שאני רוצה לנסות שוב.
התחלתי ללמוד מה, איך ולמה. קראתי עוד ועוד ומפה לשם גם עשיתי קורס ברמנים על הדרך (בשביל הכיף והידע ולא בשביל לחפש לי תעסוקה חדשה) הוויסקי עדיין היה לי קשה הרי וויסקי זה טעם נרכש. או כמו שטען גוחא, למה לסבול בשביל לרכוש משהו? זה לא טעים לי וזהו. למה טען, בלשון עבר? כי היום הוא כבר מגיע לרדת על בקבוקי הוויסקי שלי.

בקיצור החלטתי להתחיל עם כמה דברים בסיסים שאמורים להיות קלים למתחילים. בושמילס וגלןפידיך.
את שנהם טעמתי בפאב הבית שלי לפני הקנייה ושנהם היו טובים בעיני. הבושמילס נעים וחלק יותר והגלןפדיך אחר. (מאוד קשה לי עם עולם הדימויים עדיין, להבדיל מכמה אנשים שאני נוהג לקרוא קבוע שמתארים וויסקי על מרכיביו כמו שמתארים יין)
משום מה בבית הגלןפידיך נטעם לי אחרת לגמרי ודי קשה לשתייה. פה הבנתי לראשונה שהאווירה משפיעה מאוד על הטעם.
והטעם בפאב עם הרעש והאנשים מסביב יכול להיות שונה מהותית מהטעם בבית לבד על המרפסת.
מאז ניסיתי לא יותר מדי דברים.
עשיתי מבחן טעימה לעצמי בין שני דברים שמאוד אהבתי בפאב כדי להחליט מה יהיה הבקבוק הבא שלי בלאקבוש או בושמילס מאלט.
להפתעתי במבחן טעימה עיוור העדפתי את המאלט למרות שהייתי בטוח שהבלאקבוש טעים לי יותר.
ניסיתי טאליסקר 10 שהיה הניסיון הראשון במשהו מעושן והיה לי מאוד קשה לשתייה. קשה לי להגיד שום דבר על הטעם כי אני עדיין לא בטוח שהיה טעם מתחת לעשן, אבל כנראה שכמו שוויסקי זה טעם נרכש, ההתמודדות עם מעושנים גם היא לא פשוטה בהתחלה.
ניסיתי קצת בורבון (גק וגים בים ירוק) בשביל לגלות שאני לא כ”כ אוהב את הוויסקי האמריקאי יחסית לאירים.
הוא נטעם לי חלול יותר, כשאני מנסה לגייס את עולם האסוטיאציות שלי אני מצליח לגרד ברזל חלוד וגם זה בקושי.
הרחבתי את המבחר בבית עם בושמילס מאלט 10 (שהוא הפיבוריט שלי כרגע), טולמור דיו וגוני שחור (שעדיין סגור).
ועכשיו “הגיע הזמן אומרת אמא”
אני מרגיש מוכן.
עכשיו
אני מתכוון להכנס ברצינות יותר לעולם הסינגל מאלטים.