ביום שלישי פאב הבית שלי חגג יום הולדת. 3 שנים להיווסדו.
3 שנים? זה הכול? נראה כאילו הוא היה שם מאז ומעולם…

אני נוהג לקטר די הרבה עליו. הבעלבית קמצן במיוחד, נגזר מזה המחירים הגבוהים, זה שאין אוכל נורמאלי בפאב, החיסרון של הנשנושים על הבר והעובדה שיש רק ברמנית אחת במשמרת. זה מספיק ביום רגוע אבל בזמן עומס היא גם הברמנית גם המלצרית וגם אמורה להספיק לשטוף כלים. אומנם טיפטיפ ועוקצנית (זה אולי הדבר שלוקח לי הכי הרבה זמן פה – למצוא שמות קוד לכל האנשים שמתוארים פה) שתיהן נשות חייל, אבל בכל זאת זה טיפה מוגזם…
ולמרות כל הקיטורים שלי עליו אני שם כל יום חמישי כמו שעון. יושב על הבר עם ג’וחא ואוקונור.
ולמה? “כי השכנים טובים בעיני”. האנשים שמגיעים לשם הם האנשים שלי, אנשים כמוני, מהסוג שלי. זה כמעט מועדון חברים קטן וסגור שכולם מכירים את כולם. ככה תמיד יהיה על מה לדבר ועם מי. וכשמגיעים אנשים מבחוץ אז או שהם בסדר או שהם לא מפריעים. אם הם לא מתאימים הבעלבית (אדם לא נחמד – כבר אמרתי) יודע להיות מגעיל במיוחד כך שהם לא נשארים הרבה ולבטח לא חוזרים שוב.

אחרי הפתיחה הארוכה הזאת, אפשר לחזור לעניין.
חרגתי מהרגלי והגעתי ביום שלישי כדי להשתתף בשמחה.
מחוץ לדלת שלט שמכריז על מסיבת ריקודים לכבוד היום הולדת. (אף אחד לא רקד, היו כמה שהתנדנדו קלות אבל זה פאב אז ייתכן שמדובר בכאלו ששתו קצת יותר מדי)
גוחא ואוקונור כבר היו בפנים, מה שדי הצחיק אותי כי ג’וחא אמור להיות בקורס במרכז הארץ ולכן פספס את שלושת הימי חמישי האחרונים, אבל ליום הולדת הוא הגיע.
היה dj במקום שבדרך כלל עומדת הטלוויזיה. הייתה עוגה שטיפטיפ ועוקצנית טענו כל אחת שהשנייה אפתה. היה תפריט חדש מפורט ועם מחירים זולים טיפה יותר (לא במיוחד ליום הזה אלה בכלל) והכי חשוב, היה חצי מחיר על כל הוויסקי (בצייסרים).
אני (שכזכור החלטתי לפני כמה חודשים שאני צריך להרחיב את הניסיון וויסקי שלי ולכן צריך לטעום ולנסות מדי פעם דברים נוספים וחדשים) ואוקונור (שלפעמים נראה לי שהוא ינק וויסקי במקום חלב וששמח מאוד להצטרף אלי בטעימות) מאוד שמחנו לשמוע את העניין הזה וחיפשנו מה נשתה היום.
לקחתי לידי את התפריט החדש וחיפשתי מה עוד לא טעמתי.
אומנם התפריט מפורט והמחירים נעימים יותר ממה שזכרתי, אבל המגוון לא גדל. והוא לא גדול במיוחד. החלטתי ללכת על הגלןמורנגי 10 שעדיין לא טעמתי והומלץ לי כמה פעמים כוויסקי טוב למתחילים כזה שלא אמור להיות כבד מאוד.

glenmorangie 10

אומנם וויסקי אני מעדיף לשתות בכוס ולא בצייסר,
בכוס אפשר (וצריך) להוסיף טיפה מים.
בכוס אפשר (וצריך) להתענג יותר על הריח.
אבל זה מה יש… שאפתי ריח די חלול, כלומר כאילו הוא לא עשוי מכלום, הזכיר לי את הריח של הגלןפידיך. האמת שגם הטעם די מזכיר. מאוד קל, טעמים עדינים מאוד (היחידי שהתאים לי למשהו שאולי זיהיתי זה שקדים, יכול להיות?) שכמעט ולא נשארים בפה.
גילגתי את הוויסקי מסביב ללשון לפני שנעלם, אבל הארומה שלו נעלמה כמעט יחד איתו.
כמה שניות וכאילו לא בא אל קירבו.
סה”כ חוות הדעת שלי שמדובר בוויסקי טוב, שמאוד מאוד מתאים למתחילים, חלק מאוד, אבל עכשיו שאני עושה את הצעד קדימה אחרי האירים אני מחפש את המשהו השונה, המיוחד, הטוב יותר מהם, והגלןמורנגי לא עשה לי רושם כמהו שטוב יותר מהבושמילס מאלט 10 האהוב והטוב שלי.

יפה, מה יבוא עכשיו? אוקונור החליט לעשות מעשה והלך ללטוש עיניים בדיספלי לראות מה מתחבא שם. הוא חזר עם חיוך ולא רצה להגיד מה מצא שם, אז ביקשתי מטיפטיפ את הבקבוק.
גלןליבט 12 (שלא היה רשום בתפריט)

glenlivet 12

בריחות אני חלש מאוד ואני מודע לזה אבל בכל זאת מנסה, לא ריחרחתי משהו מיוחד. וזה דווקא מה שהפתיע אותי כי השלוק הראשון ממלא את הפה בעץ שמגיע ללא הכנה (להבדיל מהבלווני דאבל ווד שמריח כמו נגרייה) אבל זה בדיוק מה שאני מחפש בסינגל מאלט, שירגש אותי.
שיהיה בו איזה ערך מוסף. לגלןליבט יש ערך מוסף. הוא טוב מאוד. הוא נשאר לאורך זמן לא רק בפה אלה גם מעקצץ בשפתיים. הפעם היו טעמים רבים שכמובן לא זיהיתי דבר מהם. אבל זה לא מפריע לי להנות מהמגוון הזה. יחסית לגלןמורנגי שנשתה לפניו הוא אחר. הוא מיוחד יותר, עמוק יותר, מגוון יותר. הוא נכנס לקטגוריה שהגדרתי לעצמי שאני רוצהמשהו אחר מהאיריים.

בכל אופן יום שלישי מחר יש עבודה, אז לא נשארתי עד מאוחר. ביקשתי מטיפטיפ עוד גלןליבט אחד וחשבון. בנתיים פיטפטתי עוד עם ג’וחא ועם עוקצנית שהייתה תלוייה עליו באותו זמן וניסתה לשכנע אותו לרקוד איתה (כן, הם זוג). בנתיים אוקונור הזמין אותי לעוד גלןליבט אחד.
ואחרי הצייסר הרביעי העקצוץ בשפתיים התחיל להתפשט טיפה מעבר לשפה העליונה לכיוון האף. כמו אחרי טיפול שיניים כשההרדמה עוברת.
גלןליבט 12, חבר חדש ברשימת הוויסקים שאני אוהב.