כל מיני

כל מיני דברים שעלו בראשי לאחרונה

• ביום שני בלילה לפני המילואים אוקונור קרא לי לשתיית חג המולד
  גם בוסי והפרופסור היו שם, לא הלכנו הפעם לפאב הבית אלה למקום אחר. הייתה שם עוד אישה מהמושב שלנו שחפרה לבוסי במוח. בשלב מסויים (11:30 בלילה) הגיעה הבת שלה, בת 15 עם המורה הפרטי שלה. ה”מורה” הזה בדיוק היה במילואים ולכן הגיע על מדים ועם נשק. הוא עמוק בתוך שנות השלושים שלו. האמא מאוד שמחה לראות אותם והציגה לכולנו את הבת והמורה שלה…בחייאת, מה לא ברור לך מה קורה פה? או שאת לא רוצה לראות?
  בחורה בת 15 מסתובבת בלילה עם המורה שלה?
  הולכת איתו לפאב?
  אני לא זוכר שכשאני הייתי תיכוניסט, שהיינו מסתובבים עם מורים.
  אני לא יודע להגיד בדיוק מה טיב היחסים בין הילדה למורה, אבל אני יודע להגיד שזה נראה רע.
  ואם זו הייתה הבת שלי, לא הייתי שמח כ”כ לראות אותה באמצע הלילה בפאב עם גבר בן 30 ומשהו.

• באותו ערב החברה יצאו החוצה מהפאב לעשן. למרות שאני לא מעשן יצאתי איתם
  כי הרי הגעתי בשביל החברה. ופחות בשביל הפאב המוזר הזה.
  בכל אופן ממרום 35 (כמעט) שנותי, לא עישנתי מעולם, התחלתי לעשן בצבא כמו כולם אבל אחרי שבועיים הבנתי את הרעיון והפסקתי. דברים מתקדמים יותר גם לא עישנתי מעולם.
  למרות שמסביבי רבים היו מעשנים גוינטים למינהם איך שהוא מעולם לא הגעתי לזה בעצמי.
  לא מתוך אידיאולוגיה עמוקה שזה אסור או מסוכן אלה פשוט לא יצא, וזה לא עניין אותי מספיק בשביל ללכת לחפש את זה.
  בכל אופן יצאנו ואז הפרופסור שולף גויינט מהכיס מדליק ומעביר אותו.
  כשהוא הגיע אלי העברתי אותו הלאה. כמו שהייתי מעביר הלאה סיגריה רגילה שהייתה מגיעה אלי.
  לא רציתי לנסות בפעם הראשונה כשאני יודע שבעוד כמה שעות אני צריך לקום ולנהוג לקצה השני של הארץ למילואים. אבל אח”כ חשבתי לעצמי עד כמה זו הייתה הסיבה או שזה היה סתם תירוץ?

• בנושא אחר לגמרי.
  עושה איתנו מילואים סלברטי אחד. בעצם סלברטי לייט, לא ראיתי אותו מעולם בעיתון ברכילויות, לא תמונות פפרצי ולא כתבות על חברות שלו.
  מצד שני יש לו תוכנית שבועית בטלביזיה, ואין אחד שלא מכיר את הפרצוף והשם.
  הוא מ”מ אצלנו, מגיע כל פעם כמו שעון. בחור נחמד מאוד.
  ראינו כולנו איך הוא מתקדם, איך התחיל בלילות באוהל ולאט לאט התקדם.
  אבל תמיד נשאר עם הרגליים על הקרקע. אחד משלנו, ולכן אנחנו לא התרגשנו מההיכרות איתו.
  ביום שלישי הגענו בבוקר למילואים ואחרי הגיוס היו כמה שעות עד להתחלת הלו”ז. החלטנו לסוע לבאר שבע
  לאכול משהו ולהעביר את הזמן.
  פעם ראשונה ראיתי אותו מול אנשים אחרים.
  בדוכן השווארמה המוכרת קפאה… אתה הוא? אז תעשה… באמת? זה אתה?
  כל מי שעבר ליד השולחן שלנו נעצר והתחיל להתלחש
  לי זה היה מוזר ואז הבנתי הבן אדם שהוא כאמור אדם נחמד מאוד שזו פרנסתו והוא לא עושה קרחת בשביל שידברו עליו למחרת. ככל הידוע לי לא עשה אף פרסומת.
  הוא לא מאילו שרצים אחרי הצלמים, וקוראים להם לכל מקום שהוא נמצא בו
  ובכל זאת, הוא נתון למעין הטרדה שלא פוסקת מצד סתם אנשים ברחוב. ולמעשה כל האנשים ברחוב.
  אז נכון, זו הפרנסה שלו, וכל אדם ברחוב הוא לקוח פוטנציאלי אבל בכל זאת.
  אני לא בטוח שאני לא הייתי מתחיל לצעוק או לפחות לענות בציניות עמוקה ועוקצת לאנשים האלו.