אז כאמור קבוצת הלימוד שלי מהאוניברסיטה הכריזה על מפגש איחוד שני (המפגש הראשון היה שנה שעברה).
11 שנה בערך עברו מאז שפגשתי בפעם הראשונה את האנשים האלו. אנשים צעירים, רווקים/ות שבדיוק סיימו קבע או חזרו מהטיול הגדול של אחרי הצבא.
ותראו אותם היום.
התותח גר כבר כמה שנים טובות באמריקה התפטר מהעבודה שלו שם ועובד כרגע כיועץ עצמאי כדי לממן את הקמת הסטרט אפ שלו.
הרעה שבמפגש של שנה שעברה הייתה שנייה לפני הנסיעה לגואטמלה, חזרה בנתיים והספיקה להתפטר מהעבודה להיות חודשיים באפריקה וכרגע היא מנהלת ומקימה מחלקת תמיכה לחברת היי טק כלשהיא.
הדקה (עדיין דקה) במפגש הקודם בדיוק חזרה מקוסטה ריקה, והיא כרגע מובטלת לאחר שהחברה שעבדה בה נסגרה, אבל זה מתאים לה מאוד כי היא בדיוק בדרך לדרום אמריקה.
המתוקה בחופשת לידה עם תאומים.
ורק החרוץ עובד לתוך הלילה כל יום בחברת היי טק גדולה ומסודרת.

כמובן שדיברנו על כל מי שלמד איתנו.
הרבה מאוד עצמאיים, חלקם הקימו חברות סטארט אפים למינהם, אחרים הקימו חברות "אאוטסורס" או עובדים כיועצים למינהם.
המשוגעים היום אבות לילדים קטנים.
כולם (כמעט) כבר בעלי משפחות ומסודרים.
למה כמעט? הרעה והדקה עדיין שותפות, הם חולקות דירה במרכז ת"א, מבלות כל יום. ונוסעות פעמיים בשנה לכמה חודשים לחו"ל… זונות, נהנות מכל רגע. וסותמות את האוזניים לתיקתוקים של שעונים ביולוגים ודיגיטלים למינהם…
האמת, אם מישהו שהרווקות מתאימה לו כמו כפפה, שתיד נראה כמו הרווק האולטימטיבי מהסרטים זו הרעה. ובשיא הרצינות אני מעריץ אותה, שיודעת לתפוס את החיים בשתי ידיים, בלי לחשוב על מחר, על ההשלכות או על כל דבר אחר. בין היתר סיפרה לנו סיפור על איך כמעט נהרגה באפריקה…

החרוץ הוא היחיד שנשוי ללא ילדים ולדעתי ייקח לו עוד שנים ארוכות. הוא נשוי לאשת קריירה שברור לה שהקריירה כרגע קודמת לכל . קצת חבל לי עליו כי ברור לי שהוא מאוד רוצה, למרות כל מה שהוא אומר. וזה גם היה גורם לו להפסיק לעבוד לתוך הלילה כל יום.
כל פעם שאני רואה אותו כואב לי קצת, להגיד משהו? לרמוז? לשאול? לפתוח את הנושא באופן רציני וכבוטה? או שזה פשוט לא ענייני.

יש משהו ממש כיפי במפגשים האלה, אלו אנשים שאומנם אני לא פוגש על בסיס יומי ואפילו לא מדבר איתם טלפונית או מיילית באופן שוטף, אלו חברים אמיתיים. ארבע שנים שרצנו אחד בתוך השני. והיום עדיין אני מחשיב אותם כחברים.
התקשרתי לרעה לוודא שהכל בסדר לפני שאני יוצא לשעתיים נסיעה שלי, לא דיברתי איתה לטעמי לפחות חצי שנה, השיחה התחילה כאילו נפרדנו לפני 10 דקות. זה היופי בחברים אמיתיים שהם מרגישים מתאימים, שנח איתם בכח מצב ובכל מקום.
תענוג.