עוד סדרה שסיימתי השבוע. משום מה, ממש בא לי לראות אותה ברגע ששמעתי עליה. בלי לדעת עליה יותר מדי, בלי להכיר, בלי עונות קודמות ופרומואים פשוט בא לי לראות אותה.
וזה מה שעשיתי. בשידורים הרגילים שלה. משהו שממש מזמן לא עשיתי, להתחייב לשעה מסוימת ביום מסוים (יום שני 22:20 באחד מערוצי הסדרות של YES ) וממש נהניתי ממנה.

אני מנסה לחשוב על הסדרה הקודמת שראיתי בלי להיות מוכן למה שאני אמור לראות ולא מצליח. זה תענוג אמיתי סדרה שיכולה להפתיע כי אתה עדיין לא יודע למה לצפות ממנה.

במשפט סיכום אחד. אהבתי. מאוד. סידרה פשוט טובה. ולמי שלא ראה מומלץ בחום להפסיק לקרוא (ספוילרים) ולרוץ לראות.

אז מה יש בסדרה הזו? יש את הולי הנטר שחקנית קולנוע בדרך כלל. אם אני לא טועה אז יש לה גם אוסקר אחד. היא משחקת את גרייס הנדרקו בלשית במשטרת אוקלהומה. מהפרק הראשון אנחנו מבינים שהיא לא בדיוק חיה בריא. לאורך כל העונה היא צמודה לאלכוהול ולזיונים מזדמנים. היא גדלה באיזה שהוא מוסד קתולי אדוק יחד עם חוקרת זיהוי פלילי שעובדת איתה והיא גם החברה הכי טובה שלה (לאורה-סאן גקומו) וברור שכל קשר היום בינה לבין אלוהים הוא מקרי בהחלט. זה מתבטא כמובן באורך החיים שאמור לזעזע את הצופה האמריקאי ומצולם באופן מאוד ברור, חד וחזק. וכמו כן בכל הירידות על האח הכומר שלה.

בכל אופן בפרק הראשון כשהיא נוסעת במהירות מופרזת (לא זוכר אם הייתה שיכורה באותה סצנה) בלילה היא פוגעת בהולך רגל. יורדת מהאוטו מנסה להחיות אותו ומבקשת עזרה מאלוהים. ואז מגיע אליה ארל. מלאך שמנמן חובב טאקו שהגיע לעזור לה. (כבקשתה)
אותו נדרס מתברר בעצם שהוא רוצח שנידון למוות, נימצא בכלא בכלל וגם הוא מקבל ביקורים מארל.

כמובן שגרייס לא רוצה שיצילו אותה, והיחסים בניהם (אחרי שהיא מקבל את עניין המלאכות שלו) מתקדמים מהטרדות של ארל ועד לחברות כשלעיתים הוא היחידי שמארח לה לחברה.

וככה מתקדמת לה הסדרה, העלילה נעה בעיקר סביב גרייס שמנסה להרוס את בריאותה עם שיכרות מלאה מדי ערב ובחור חדש מדי ערב, רובם כאלו שאספה באותו רגע, לחלקם אנחנו (וגרייס?) אפילו לא יודעים איך קוראים, אחרים חוזרים מדי פעם (השותף הנשוי שלה שהוא המאהב הרשמי שלה) ואפילו הפתולוג המבוגר שגרייס שוכבת איתו פשוט כי החתולה שלו מתה, והיא רוצה לנחם אותו. בכלל רטה (החברה) הציגה את זה יפה בפרק הסיום "גרייס אוהבת את כולם יותר ממה שהיא אוהבת את עצמה".

גרייס היא דודה למופת שאוהבת ומטפלת באחיין שלה. היא איכפתניקית מאוד בעבודה ומוכנה להסתכן כדי להביא אשמים לדין. (פעם אחת היא חוטפת כדור במהלך מעצר ובאחרת נשארת צמודה לחשודה בבניין בזמן טורנדו) ורואים שמתחת לכל הבלגאן היא בהחלט אדם חיובי.

לאורך כל העונה רואים את הלחימה שלה באלוהים (תחרות האבקות עם ארל) בכנסיה ובכל מה שמייצג או קשור לאלוהים. באחד הפרקים חשודה ברצח מוצאת מחסה בכנסייה. באחר היא מגנה על עד שמאוים ברצח ע"י אביו הנוצרי קיצוני (כי ככה אלוהים אמר לו).

בפרק אחד מגיעה דודה לביקור, פרועה בדיוק כמו גרייס והיא הדמות המשפחתית האהובה עליה.
עד שגרייס מגלה שלדודה הזו (אחות של אמא) היה רומן עם אביה. באותו רגע הדודה מגורשת. מצד אחד צביעות ומוסר כפול הרי גרייס בעצמה שוכבת עם השותף הנשוי שלה. מצד שני תמיכה ועמידה לצד האמא (עליה גרייס מלכלכת כל הפרק) הנבגדת. פרק אחרי זה מגיעה אשתו של השותף לברר האם הוא בוגד בה, וגרייס משקרת לה. בכלל למשפחה (למרות שהיא כל הזמן משמיצה אותם) יש חשיבות גדולה בחייה ובפרק האחרון כשמתעורר חשד שמישהו עוקב אחרי אחותה היא עוזבת הכל כדי לברר את המצב.

אז למה היא כזו? באחד הפרקים אנחנו פוגשים רוצח שלפני שנים גרייס שכבה איתו בלי לדעת את שמו ובסוף דקר אותה וברח. היא הגישה תלונה בעילום שם, ובכל זאת היא שומרת באדיקות את טביעות האצבעות וה DNA שלו ובודקת מדי פעם במאגרי המשטרה ומנסה לאתר אותו. כמובן שהיא תופסת אותו אחרי שרצח מישהו באופן דומה לדקירה שלה, מה שמוביל להתוודות מול כל החברים.

ובפרק האחרון מתבררת הסיבה ליחס של גרייס לאלוהים ולכנסייה. במוסד הקתולי שבו למדו כילדות גרייס נאנסה במשך כשנה ע"י אחד הכמרים. שעזב ונחשב למת. וגרייס מנסה להתמודד מולו וכשהיא מכוונת אקדח לראשו הוא מצטט משפט של ארל.

בום – נגמרה העונה.

אז מה? ארל עוזר גם לו להשלים עם עצמו ולהכות על חטא ולחזור לדרך הישר כמו עם לאון קולי (הרוצח הנידון למוות) וכמוה? כנראה, ובעצם למה לא?

בקיצור סדרה חזקה מאוד, נוקבת שמנסה לגעת בנושאי המוסר האמריקאי. בכנסייה. בקדושת המשפחה. ואת הכל היא עושה במעין חביבות כזו שכאילו לא באמת לוקחת את זה ברצינות.

תענוג. 9 בסולם סורטר.

ושיא היעילות, שהעונה השנייה מתחילה בחודש הבא…