אז זהו, נגמר.
מסתבר שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף לא תמיד גרמניה מנצחת.
טעיתי. קורה.
אחרי שראיתי את גרמניה משפילה את פורטוגל במשחק כ"כ טוב היה לי ברור שהם הולכים עד הסוף. בחצי הגמר זקפתי לזכותם מזל של אלופים, ובגמר הקבוצה הטובה יותר ניצחה.

אני מרוצה.

קודם כל היה יופי של טורניר. נבחרות שנתנו הצגות. כדורגל שמח ומלבב. דרמות עד השנייה האחרונה. פנדלים ואיזו כמות של שערים. אולי הטורניר המהנה ביותר שיצא לי לצפות בו.

איזה יופי שזכתה קבוצה שמחה. נבחרת שתוקפת ויוזמת. ועוד אחת שעשתה את זה לאורך כל הטורניר. כל משחק שלהם היה הצגה. כמה כישרון יש שם. פשוט נהדר לצפות.
נבחרת שהחלוץ הפורה ביותר שלהם נפצע ולא משחק בגמר, ולא שומעים מילה על חסרונו הצפוי אלה רק על כמה זה שישחק במקומו מצוין.

זה היה טורניר של חברה. אחרי מונדיאל 98 שאותו ראיתי לבד תוך כדי תקופת מבחנים כשהטלוויזיה בווליום מינימאלי. זה היה טורניר של צפייה משותפת בלילות. של בירות על הבר. של הימורים וצחוקים וכיף. של ערבי גברים. של שיחות לתוך הלילה על המרפסת אחרי המשחקים.

זה היה טורניר שהכיר לי את לורי. כמובן שהכרתי אותו עוד קודם, אבל ברמה של שלום שלום.
והפעם כל משחק שלא ראיתי לבד זה היה אצלו. בחבורה צוהלת ושמחה.
לורי מסתמן בעיני כמישהו שחיפשתי. חבר טוב, בגיל המתאים, במצב משפחתי מתאים, כזה שגם הילדים והנשים יכולים להתחבר.

אין לי הרבה חברים, ואלו שיש לי הם כאלו שמתאימים למצב מסויים בחיי. ונעלמים אח"כ.
החברים מהתיכון נעלמו ופינו מקום לחברים מהצבא שגם הם התחלפו בחברים מהאוניברסיטה. שהתפוגגו עם הזמן. עכשיו יש לי חברים מהישוב או מהעבודה.
בודדים הם אלו שאני מגדיר היום כחברים אמיתיים. ולא משנה אם נשארו איתי שנים או שהם חדשים בחיי.
ואחרי לילות של כדורגל ושיחות לתוך הלילה על המרפסת אחרי המשחקים, אני ממש מקווה שלורי יהפוך להיות אחד מהם…

זה היה טורניר שהחזיר את האמון בכדורגל אמיתי שמח ואיכותי. שהזכיר שיש כזה דבר שם בחוץ.

זה היה טורניר שנתגעגע אליו בקרוב שנחזור להתעסק בספינים של חברת ניהול של הפועל.
(אופס סליחה זה לא חברת ניהול – היום הם הבעלים) שנאלץ לראות משחקים ארוכים של מסירות לרוחב ועמידה במקום. שנאבד שוב את הקול בצעקות על שחקנים חסרי לב, יכולת ורצון.
כשנחזור לביצה הטובענית שלנו, שהולכת לגדול בעונה אח"כ בעוד ארבע קבוצות חלשות ומשעממות…

לא נורא, עוד שנתיים יש מונדיאל…

(התמונות מאתר אופ"א והכותרת שייכת לאלון מזרחי)