כמה טוב לחזור הביתה

שנים שלא כתבתי, או לפחות זו ההרגשה.
במקום להסביר להתנצל לפרט ולנסח אני פשוט אתקדם…

פאב הבית שלי שאני נוהג לקטר עליו מדי פעם החליט להפתיע ולשדרג את תצוגת הוויסקי שלו.
לאט לאט המדפים התמלאו ונכון להיום יש לו 161 בקבוקים שונים ומשונים.

בזמנו לפני שנטשנו אותו, התחלנו אוקונור ואני בסשן של ניסיונות וטעימות וויסקי.
ניצלנו את ההזדמנות וחזרנו הביתה. לבית המוכר והמשודרג.

אז נכון, זה לא זול ומנת וויסקי ממוצעת של משהו לא מוכר מסתובבת באזור ה 70 שקל מה שמקפיץ את העלות של ערב בילוי. (בירה + 2 מנות וויסקי שונות).

בכל אופן, חזרנו לפני כמה שבועות ומאז דגמנו כמה דברים שכמובן כהרגלי לא זוכר פרטים מדויקים עליהם, מה גם שעבר זמן.

Famous Grouse Vintage

סוג של בלנד, לא יודע מה בדיוק ההבדל בין גרסת הוינטאג' לגרסא הרגילה. בוויסקי מגזין נימצאים שני וינטאגים אחד מ 1987 והשני מ 1989. לא יודע מה היה ההוא שטעמנו, אבל מצאתי תמונה של בקבוק 1992 שנראה דומה לזה שטעמנו.
היה סבבה. הדבר היחיד שאני זוכר ממנו זה שהסיכום היה חיובי.

Yamazaki 12yo

מהשם אפשר מיד להבין שמוצאו מיפן. אני לא סגור בדיוק על איזה שתינו האם זה היה 10 שנים או 12 אבל לפי התמונות זה ככל הנראה היה ה 12. 43%.
אם אני זוכר נכון הריח היה חזק במיוחד. הטעם היה מחוספס מאוד אבל בכלל לא באופן שלילי מעין הרגשה שזה מתאים, שזו הצורה המתאימה לטעם. גם ממנו הרושם היה חיובי ואפילו יותר.
וויסקי יפני ראשון שלי ובתוך שכזה עשה רושם טוב מאוד.

Glengoyne 10yo

הדבר הטוב ביותר ששתינו במהלך הטעימות האחרונות. חלק במידה, מגוון במידה, די פירותי אבל לא מדי. וזו בדיוק ההרגשה שהייתה לי ממנו, שהוא מדויק מאוד, הכול בדיוק בכמות ובעוצמה שזה אמור להיות. בהחלט משהו ששווה לחזור אליו שוב.

Tobermory 10yo

וויסקי מהאי מול. מסתבר שהמזקקה מוציאה שני מותגים, הכבולי נקרא Ledaig והמותג הלא כבולי נקרא Tobermory.
בסדר. לא יותר ולא פחות. שתינו אותו אחרי Glengoyne אז יכול להיות שההשוואה עושה לו עוול, אבל לא התרשמנו ממנו כלל.

Glen Foyle 10yo

חלש. מאוד מחוספס ולא ברור, סיומת ארוכה שהתיאור הכי טוב שמצאתי לה זה שחור (כן הצבע) לא יודע למה אבל זו האסוציאציה שעלתה לי שכמעין כדור מלוח ולא ברור התיישב לי על קצה הגרון אחרי שהוויסקי עבר בו.

את זה שתינו אתמול, ואם האחרים היו לפי המלצה של הבעלבית את זה בחרנו סתם מהדיספליי.
כל בוקר אחרי טעימה אני ניגש לאינטרנט ומחפש מה שתיתי. מנסה להשוואת טעמים (בדרך כלל ללא קשר למה שאני דמיינתי שאני מרגיש).
בקיצור, אין. לא מצאתי מידע באתרים שבד"כ מלאים במידע על וויסקי. אין דבר כזה גלן פוייל, לא קיים.
בירור מעמיק יותר גילה לי שזו מזקקה שנסגרה כבר ב 1923. ותאגיד שקנה את זכויות השם מוכר היום וויסקי תחת השם שלה כשבעצם לא ידוע מה באמת יש בתוך הבקבוק.
באסה.
ובתמונה ככל הנראה הבקבוק המקורי זה כמובן לא דומה לזה ששתינו.