יש רגעים שעוצרים הכול.
לא, לא משהו רציני כמו שניתן להבין מהכותרת.
אני אנסה ניסוח פחות מבהיל, יש רגעים שאין ברירה אלה לעצור הכול ולחלום.
הבונבונית הקטנה חולה, חום ובכי כל הלילה. כבר לילה שלישי שאני לא ישן במיטה שלי.
זה לא מונע את הצורך לארח את כל המשפחה של אשת החייל לקומזיץ אתמול בלילה.
גררתי את עצמי בקושי לעבודה וגם פה הלחץ והטירוף בשיאו.
הלקוח בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות משתולל וחוסם כל אפשרות להתקדמות בפרויקט.
עוד ארבעה פרויקטים מקרטעים במקביל…
יש לי נוהל קבוע שאני מקפיד עליו בקפדנות, כשאני נכנס בבוקר למשרד, אני שותה כוס תה ונושם שתי נשמות עמוקות לפני שאני קופץ למים ומתחיל את היום. בזמן הזה אני מתעדכן קצת במה שעבר על העולם ביממה האחרונה.
וזהו. לא יכולתי לזוז מהכסא.
אני מין איש כזה שמונע מפנטזיות. מה לעשות, אני חזק מאוד בחלומות.
עשיתי קורס ברמנים בגלל פנטזייה שכזו, רישיון לאופנוע בגלל פנטזיה שכזו.
אבל זה, זה הפנטזייה האולטימטיבית. זה החלום, עם דגש ב ה' הידיעה.
התקופה היפה ביותר בחיי, זו שאני מוכן לחזור אליה מייד בלי לשאול שאלות במידה ומישהו יציע לי, זה הטיול של אחרי הצבא.
חצי שנה של כיף בלתי נגמר, של חוויה אחת ארוכה ומתמשכת. של חוסר אחריות מוחלט.
הפעם היחידי שנתקלנו בסוג של דאגה בטיול היה בוקר אחד שלא היו עוגיות לקפה של הבוקר…
אז זה עושה לי את זה. האפשרות לחזור היום עם שלושת הילדים, עם הבית המשכנתה והכלבה לסוג של חופש כזה, כמו שחוויתי אז, זה פשוט קוסם.
שעה הייתי צמוד למסך. בהתחלה קראתי את הכתבה וממנה עברתי לבלוג שכתבה המשפחה פתחתי בפרק ראשון – מאי 2009 והתחלתי לקרוא כמו מכור.
לא הגעתי רחוק כ"כ, בכל אופן ישיבות ואנשים התחילו להתדפק על הדלת ונאלצתי לחזור לעבודה.
אבל כל היום בכל רגע שהמוח שלי מתפנה ממשימות היום יום הוא חוזר למשפחה הזו. ההם שעשו את זה! אלו שלא רק חלמו, אלה לקחו החלטה ויצאו לדרך.
ברור לי שבין טיול שכזה לבין הטיול ההוא השוני גדול מהדמיון. היום נסיעה לים עם שלושת הילדים הופכת למטלה שחוזרים ממנה מותשים. נופש בקלאב ביוון שהפנטזייה מובילה אותך להשתרע על החוף עם ספר ובירה הופך לסוף שבוע של הרבה כיף אבל גם הרבה עבודה.
וברור לי שהפעם חוסר האחריות יתחלף באחריות אדירה – מה אם משהו יקרה… וחוסר הדאגה יתחלף בדאגה קבועה – מה אם משהו יקרה…
ובכל זאת זה הכי קרוב שאפשר לחזור לאז. והילדים כבר לא תינוקות וכשיש להם מצב רוח נכון אז ממש אפשר להנות מחברתם.
אז מה אתם אומרים? אפשר?
אני אמשיך לחלום…
